חווקה פולמן רבן (1924–2014)

הביוגרפיה לקוחה מתוך הערך בויקיפדיה, שנכתב על ידי רוני מנט במסגרת מיזם ״מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה״ במכללת סמינר הקיבוצים, בהנחייתה של ד״ר שרון גבע. הערך נקרא על ידי חווקה וקיבל את ברכתה. אנו מודים לרוני מקרב לב על ההשקעה.

חווקה (חווה) פוֹלמן רַבָּן (בפולנית: Ewa (Chawka) Folman-Raban)

נולדה ב-19 באפריל 1924 בקיילצה, נפטרה ב-9 בינואר 2014 בקיבוץ לוחמי הגטאות.

הייתה חברה בתנועת "דרור" בפולין ומחברי הארגון היהודי הלוחם בו שימשה כקשרית. בישראל הייתה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, מחנכת ומדריכה בבית לוחמי הגטאות ובמרכז הלימודי על שם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן ופעילה בהנחלת זיכרון השואה בארץ ובעולם.

ילדות ומשפחה

נולדה ב-19 באפריל 1924 בקילצה שבפולין לרוזליה (שושנה) לבית קצנגולד ולאברהם-בנימין פולמן. הצעירה מבין שלושה ילדים, אחות לוולף (וֶוֶק) ומרדכי (מארק) אשר היוו חלק גדול בגיבוש זהותה האידאולוגית. כשהייתה כבת שנה עברה המשפחה לוורשה.

בהיותה בכיתה ז' עברה המשפחה לגור ברחוב דז'לנה 43, מול דז'לנה 34, שם שכן מרכז תנועת "החלוץ". באותה שנה החלה ללמוד בגימנסיה "יהודיה" בה לשון ההוראה הייתה פולנית. בהשפעת אחיה מארק, שהיה חבר בתנועת "דרור", הצטרפה בשנת 1939 לקבוצה קטנה של בני נוער של תנועת "דרור".

פעילות בתנועת "דרור"

כשהתפרסמה הפקודה על הקמת הגטו בוורשה עם כיבוש פולין על ידי הנאצים, משפחת פולמן לא היו צריכים לעבור דירה משום שהרחוב שלהם היה כלול בגבולות הגטו. החלה ללכת יותר ויותר לדירה ברחוב דז'לנה 34 שם נפגשה עם חבריה מתנועת "דרור".

לקראת שנת הלימודים של שנת 1940 הגו מארק פולמן ויצחק צוקרמן את הקמת הגימנסיה של תנועת "דרור" בגטו ורשה, בית ספר תיכון במחתרת בניהולו של מארק פולמן. בשנת 1941 עברה חווקה פולמן מבית הוריה לגור בבית "דרור" שם חלקה חדר עם חנצ'ה פלוטינצקה. צביה לובטקין ויצחק צוקרמן שהיו בין המדריכים בבית עיצבו את דרכה בחיים.

כקשרית בארגון היהודי הלוחם

במסגרת פעולותיה כקשרית העבירה חווקה פולמן פרסומים תנועתיים ומסרים לחברי התנועה במקומות שונים ברחבי גנרלגוברנמן. מה שאפשר לה לעשות זאת היה המראה החיצוני שלה, כשל נערה פולניה, בלונדינית כחולת עיניים ודוברת פולנית שוטפת ובעגה ורשאית.

בהמשך צוידה במסמכים מזויפים ונעה בדרכים בשם הבדוי אמה מרצ'יניאק. בנסיעותיה הראשונות לקרקוב העבירה חומרים להכנת מסמכים ותעודות. שליחותה הראשונה כקשרית הייתה עם צביה לובטקין לחוות ההכשרה צ'רניאקוב.

המאסר ומחנות הריכוז

ב-22 בדצמבר 1942 נקראה לצאת לשליחות בקרקוב עם יצחק צוקרמן. כשהגיעו לקרקוב, הוקף הבית בו חיכו הלוחמים באנשי גסטפו. בחקירותיה הציגה עצמה בזהותה המזויפת.

בינואר 1943 נשלחה למחנה אושוויץ-בירקנאו. ראשה גולח, היא נדרשה לפשוט את בגדיה ולהיכנס למקלחות והמספר 32291 קועקע על ידה. עם תחילת ההפצצות על אושוויץ-בירקנאו הועברה למחנה רוונסבריק הסמוך לברלין.

בסוף אפריל 1945 שוחררה ממחנה רוונסבריק בזכות פעולת ההצלה של הרוזן השבדי פולקה ברנדוט. ב-1.5.45, שמונה ימים לפני סיום המלחמה הגיעה לקופנהגן.

אחרי המלחמה – העלייה ארצה

בנובמבר 1947 הגיעה בעלייה ד' ממרסיי לארץ ישראל. באפריל 1949 נמנתה עם מייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות. בקיבוץ עבדה בחקלאות ובבתי הילדים, למדה הוראה בסמינר אורנים ועבדה כ-14 שנה כמורה בבית הספר.

ביגור פגשה את יחזקאל רבן, הם נישאו בזמן מלחמת העצמאות בשנת 1948. לשניים נולדו שלושה ילדים: בנימין, רזי ומאיה.

פעילותה החינוכית

מיום הקמתו של מוזיאון בית לוחמי הגטאות בשנת 1949 הייתה מעורבת בפעילותו ובשנת 1985 החלה להדריך ולהנחות קבוצות במרכז החינוכי של המוזיאון. בשנת 1954 נשאה בפעם הראשונה את "דבר הלוחמים" בעצרת הזיכרון בקיבוץ לוחמי הגטאות ומאז עשתה זאת פעמים רבות.

״המשיכו במרד, מרד אחר, עכשווי, נגד כל רוע, גם זה שפגע בארצנו האהובה והיחידה. תמרדו נגד גזענות ואלימות ושנאת אחר… הכי חשוב להגיע לשלום ולקץ מעגל הדמים. הדור שלי חלם על שלום, אני כל כך רוצה להספיק לזכות בו. יש לכם כח לעזור. כל תקוותי בכם. לו יהי!״

חווקה פולמן רבן, עצרת בבית לוחמי הגטאות, 2013

ב-9 בינואר 2014, ח' בשבט תשע"ד נפטרה ונטמנה בבית העלמין בקיבוץ לוחמי הגטאות.